<h1>תניא רבתי סימן צ"ג</h1>
<h2>דף קלג.</h2>
עושין כל צרכי מילה בשבת. מלין ופורעין ומוצצין ונותנין עליה אספלנית וכמון. לא שחק כמון מערב שבת לועס בשניו ונותן. אם לא טרף יין ושמן נותן זה לעצמו וזה לעצמו. ואין עושין לה חלוק לכתחלה. אבל כורך עליה סמרטוט. אם לא התקין מערב שבת, כורך על אצבעו ומביא אפילו מחצר אחרת.
<h2>דף קלג:</h2>
תנו רבנן המל כל זמן שעוסק במילה בשבת חוזר, בין על ציצין המעכבין בין על ציצין שאין מעכבין, ואם פירש, על ציצין המעכבין חוזר ולא על שאין מעכבין. ואלו הן ציצין המעכבין. בשר החופה רוב גובהה של עטרה. אמר שמואל היה מסורבל בבשר, פירוש עב ושמן, רואין אותו כל זמן שמתקשה ונראה מהול אין צריך למולו ואם לאו צריך. מל ולא פרע כאלו לא מל. וצריך למצוץ את הדם בשעת מילה. ואמר רב פפא אומנא דלא מייץ מעברינן ליה מפני שסכנה היא לתינוק.
<h2>דף קלד.</h2>
תנו רבנן דברים שאין עושין למילה בשבת עושין לה ביום טוב. שוחקין לה כמון וטורפין לה יין ושמן. מרחיצים הקטן בין לפני המילה בין לאחר המילה. ומזלפין עליו ביד אבל לא בכלי. רבי אלעזר בן עזריה אומר מרחיצין את המילה ביום השלישי שחל להיות בשבת. שנאמר (בראשית ל"ד) ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים. אמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן הלכה כר' אלעזר בן עזריה, בין בחמין שהוחמו מערב שבת, בין בחמין שהוחמו בשבת. בין הרחצת כל גופו בין הרחצת מילה. מפני שסכנה היא לו. רבינו ישעיה ז"ל כתב. משמע כל סוגיא דשמעתא שלא התירו אלא לרוחצו בשבת ואפילו בחמין שהוחמו על ידי ארמאי בשבת, או כגון ששכח חמין על גבי כירה, מפני שהתינוק הוא מסוכן אצל הרחיצה וצריך הוא לה. ודוקא הרחיצה התירו לו מה שאין כן בגדול. אבל לחלל עליו את השבת שנחמם חמין בשבת לא התירו לו שאין זו סכנת נפש. דמכת המילה אינה מכה של חלל ולא דחיא שבת. ורבינו חננאל ז"ל כתב. כיון דסכנה היא לו מחמין עליו חמין לכתחלה אפילו על ידי ישראל ביום שלישי וכל שכן ביום ראשון. לאחר המילה. אבל לפני מילה לא מחללינן עליה שבתא אלא על ידי נכרי. ורבינו יצחק פאסי ז"ל כתב משמא דרבוותא. שהלכה כר' אלעזר בן עזריה ביום השלישי. וכל שכן ביום הראשון שמרחיצין אותו כדרכו בין לפני המילה בין לאחר המילה. בין בחמין שהוחמו בשבת. בין בחמין שהוחמו מערב שבת. עוד כתב, והיכא דאשתפיך חמימיה דתינוק ישראל ואיבדור סממניה בתר דאימהיל, עבדינן ליה בשבתא משום סכנה. ויש אומרים היכא דאיבדור סממניה אי נמי לא שחק להו מאיתמל. עביד להו על ידי שינוי, כדתנן לא שחק כמון מערב שבת לועס בשניו ונותן. לא טרף יין ושמן נותן זה לעצמו וזה לעצמו. אבל מכשירי מילה אין דוחין את השבת.
<h2>דף קלז:</h2>
ומנהג למול על העפר ומכסה הערלה בעפר. משום (בראשית כ"ח) והיה זרעך כעפר הארץ. ומשום (במדבר כ"ג) מי מנה עפר יעקב, כדאיתא באגדה. וכתב רב יהודאי גאון ז"ל ובשבת לא יעשה כן שמא יביא עפר מבחוץ. ובני מזרח מוהלין על מים ששלקו בהן הדס ומיני בשמים. ודם המילה נופל על המים. וכל (הנערים) [הנועדים] רוחצין בהם ידיהם, כלומר הנה דם הברית שבין הקב"ה לאברהם אבינו. לרב נחשון ז"ל. ינוקא דאיתיליד והוא בר תרין או תלתא או ארבעה יומין רגילין וגמירי כי נח נפשיה מהלין ליה על קבריה ולא מברכין על המילה, ומסקי ליה שמא דכי מרחמין מן שמיא והוי תחית המתים ליהוי ידיע ינוקא ומבחין ליה לאבוה.
